פסק-דין בתיק עפ"ת 42970-04-12

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט מ' כדורי), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של גרימת נזק, רשלנות, מעבר חצייה וחבלה של ממש. מאידך, זיכה בית המשפט קמא את המערער מעבירה נוספת שיוחסה לו בכתב האישום דהיינו, אי האטה בהתקרבו למעבר חצייה.

בית המשפט קמא קבע, כי בתאריך 1.9.10 בשעה 12:30 נסע המערער  ברח' בצלאל לכיוון מרכז העיר וכאשר הגיע למעבר החצייה ברח' בצלאל - הגידם, נהג ברשלנות כאשר פגע בהולכת רגל שחצתה את הכביש מימין לשמאל. בית המשפט קמא קבע, כי הפגיעה הייתה כמטר עד שניים לאחר מעבר החצייה.

בית המשפט קמא פסל את המערער מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים והטיל עליו קנס בסך 3,000 ש"ח ופסילה על תנאי.

ב"כ המערער טען, כי הולכת הרגל לא נפגעה מרכבו של המערער, אלא נפלה ונחבלה ללא קשר למכונית, כי הולכת הרגל נחקרה על ידי המשטרה כחודשיים לאחר האירוע ולפיכך נפגעה הגנתו של המערער וכי בית המשפט קמא לא התייחס לסתירות בגרסת הולכת הרגל.

ב"כ המערער הוסיף וטען, כי בית המשפט לא קיבל את גרסתה של הולכת לפיה נפגעה במעבר החצייה וכי בעניין זה קבע בית המשפט קמא ממצא לפי עדות בוחן התנועה.

אם נלך לשיטתו של ב"כ המערער, הרי שאין להתעלם מן העובדה, כי מאידך, קיבל בית המשפט כאמינה גם את עדותו של הבוחן לפיה מסר לו המערער, כי הוא נע במהירות איטית במועד האירוע. בבית המשפט הכחיש המערער את דבריו אלה לבוחן וטען, כי אמר לבוחן שלא נסע במהירות איטית, אלא " במהירות אפס". בית המשפט קמא דחה טענה זו של המערער וקיבל כאמינה את עדות הבוחן, אשר טען, כי ערך את חוות הדעת דווקא לפי גרסתו של המערער.

בית המשפט קמא קיבל כאמינה את גרסתה של הולכת הרגל לפיה בעת שחצתה את הכביש פגע בה רכבו של המערער והפיל אותה ודחה את טענת המערער ובא כוחו לפיה ביקשה הולכת הרגל לטפול על המערער אשמת שווא על מנת שיהיה באפשרותה לקבל פיצויים מחברת הביטוח.

בצדק קבע בית המשפט, כי אין זה סביר בעיניו, כי הולכת הרגל, אשר נחבלה בצורה קשה במועד האירוע,  תכננה לקבל פיצויים והמציאה סיפור שאינו נכון.

גם מטופס הדיווח על החולה -נפגע באמבולנס, שנערך על ידי מגן דוד אדום (ת/2), זמן קצר ביותר לאחר האירוע נרשם, כי הולכת הרגל " נפגעה מרכב".

לכך יש להוסיף, כי בית המשפט קמא דחה את גרסתו של המערער באשר להתרחשות האירוע כבלתי אמינה וכידוע, בית המשפט שלערעור אינו מתערב בשיקולי מהימנות.

אשר לגזר הדין, כתוצאה מן הפגיעה נגרמו להולכת הרגל חבלות של ממש (שבר בברך) והיא אושפזה בבית החולים למשך 16 יום, במהלכם נותחה לצורך קיבוע פנימי של השבר. גם לאחר שחרורה מבית החולים סבלה הולכת הרגל ממגבלה תפקודית ונזקקה לעזרה.

בנסיבות אלה, וגם בשים לב לכך שלמערער 23 הרשעות קודמות (לרבות אי מתן זכות קדימה להולך רגל, אי ציות לתמרור עצור  ומהירות מופרזת), אין המדובר בעונש חריג המצדיק התערבות ערכאת ערעור ולפיכך אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר .

ניתן היום,  ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: